סיפור אהבה: מצעי כותנה מצרית בירושלים
בירושלים, בין הסמטאות הצרות ובין הבניינים העתיקים, גרה מיה, צעירה עם חלומות גדולים. היא עבדה בחנות לאביזרי בית בשוק מחנה יהודה, שם כל יום היה מלא בצבעים, ריחות ורחשי חיים. אחד המוצרים המיוחדים שהגיעו לחנות היה מצעי כותנה מצרית. מיה התאהבה מיד ברכות ובמרקם המפואר שלהם.
באותה העיר, היה גם יואב, בחור יצירתי ואמן. הוא גר בדירה קטנה במרכז העיר, אהב לצייר את הנוף הירושלמי ולתעד את היופי של הסמטאות. יום אחד, כאשר עבר בשוק, משך את תשומת ליבו דוכן של מצעים. מצעי הכותנה המצרית, עם הדוגמאות המורכבות והחמימות, עמדו שם וקראו לו.
יואב נכנס לחנות שבה עבדה מיה. כשהעיניים שלהם נפגשו, היה כאילו הזמן עמד מלכת. הם התחילו לדבר על המצעים, מיה הסבירה על הרכות והאיכות, ויואב לא יכול היה להתעלם מהחיוך שלה. הוא קנה את המצע, אך לא לפני שהשאיר את מספר הטלפון שלו.
לאחר כמה ימים, מיה קיבלה הודעה מיואב, ובין השיחות שצצו, הם החליטו להיפגש לקפה. פגישה אחת הובילה לשנייה, והם מצאו את עצמם מטיילים יחד בסמטאות ירושלים, מגלים את הסודות הקטנים של העיר. השיחות שלהם זרמו בקלות, והחיבור ביניהם הפך לעמוק.
באחד הערבים, יואב הזמין את מיה לדירתו לראות את ציוריו. כשהיא נכנסה, ראתה את התמונה הגדולה שתיארה את הנוף של ירושלים. בפינה, על המיטה שלו, שכבו מצעי הכותנה המצרית שהביא מהשוק. הוא סיפר לה על ההשראה שהמצעים והעיר נתנו לו.
מיה לא רק התאהבה ביואב, אלא גם בכשרונו וביכולת שלו לראות את היופי שבפשוט. באותו ערב, הם נשארו מדברים עד שעות מאוחרות, מצחיקים זה את זה ומבינים עד כמה הם מתאימים.
במהלך הזמן, המצעים הפכו לסמל האהבה שלהם. כל לילה כששכבו יחד, הם חוו רגעים של נוחות ורוגע. כאשר מיה הייתה עצובה, יואב היה עוטף אותה בשמיכת כותנה, כאילו היה זה חיבוק חם. כל יום היה מלא בהפתעות, טיולים ברחבי ירושלים וארוחות רומנטיות באוויר הפתוח.
יום אחד, יואב הכין הפתעה מיוחדת למיה. הוא לקח אותה לשפת מגדל דוד, שם הציב פיקניק קטן עם כוסות יין וכמה מהמאכלים האהובים עליה. כשהשמש שקעה על העיר, הוא חייך ואמר: "אני רוצה שנמשיך לגדול יחד, כמו הכותנה המצרית הזו, שתמיד תספק לנו חום ונוחות."
עם הלב המתרגש, מיה הסכימה, והם החליטו לבנות חיים משותפים. מצעי הכותנה המצרית, שהיו נושאים את זיכרונותיהם, הפכו לאבן פינה בקשר שלהם.
כך, בעיר ירושלים, בין סמטאותיה הקסומות, נולדה אהבה חדשה, רכה ונעימה, כמו מצעי הכותנה המצרית שעטפו אותם בכל לילה.
